בלוג

תולדות הסביח בתרבות הגרמנית.

בפרוץ חגיגות התיישבות היהודים בגרמניה (כבר 1700 שנות דו קיום-  עם פאוזה קטנה בסוף -יש שיאמרו פאלטה) אנו מתכבדים להציג את הזיקה העמוקה, שהתגלתה במפתיע בכפר הפסטורלי worpsweide שבסקסוניה תחתית, בין התרבות הגרמנית העילית ובין הסביח, על פניו מאכל רחוב ישראלי עממי שהומצא בעיר רמת גן (עיר שנמצאת ממש ליד תל אביב), שם נתקלנו בראשונה בשיר פרי עטו של ריינר מריה רילקה העוסק בסביח. לא ידענו אז שפגענו בקצה קצהו של קרחון המבקש להיחשף – הסביח בתרבות הגרמנית. המשכנו לקרוא בגנזיהם של משוררים וסופרים גרמנים בני המאות האחרונות ומצאנו שרובם ככולם כתבו אודות הסביח. בשלב זה במחקר אנו מעריכים שהטקסט הקדום ביותר שנכתב אודות הסביח בשפה הגרמנית  נכתב ע"י המשוררת אנטה פון דרוסטה-הילסהוף בת המאה ה-18.

המחקר שעליו מבוסס הספר נמצא עדיין בחציליו. אין זה אלא מחקר ראשוני, גישוש. אנו מקווים שמחקרנו זה יהא תחילתה של דרך מפוארת שתשיב את הסביח למקומו המרכזי בתרבות הגרמנית כמו שהופיע כבר במיתולוגיה הנורדית כפי שהובאה על ידי המלחין וואגנר שהיה כידוע אנטישמי ולאומן ועדויות רבות מצביעות על מאמציו להסוות את המקור היהודי-אסייתי של הסביח, מאכל שנהג לזלול ב bayreuth.

הספר מספק טעימה מעולם הרוח הגרמני ותאוותו לסביח, בספר קיבצנו שירים של היינה, גוטה, רילקה , מאן ועוד.

הספר הוא דו לשוני מקושט בציוריו של היינריך פוגלר וקולאג'ים שיצר אבי בוחבוט המשלבים בין הכותבים וחציל.

סונטה לאורפאוס/  ריינר מריה רילקה

חכו… זה טעים… וכבר נעלם.

… רק מעט טחינה, קמצוץ עמבה, סלט חריף:

חציל חמים, ביצים לבנות,

חולו את טעם הסביח הנזלל.

חציל סגלגל, סלט,

עמבה, זחוק, חומוס –

כל אלה מתנים מוות וחיים בפה…

אני רק מנחש…

קורא זאת בפנים של עובד.

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל